<h1>ראבי"ה סימן תל"א</h1>
<h2>דף ד.</h2>
אמר אביי הילכך האי צורבא מרבנן לא יפתח (בלימודו) בעידניה, [בלימודו], באורתא דתליסר דנגהי ארביסר דילמא ממשכא ליה שמעתא ואתי לאימנועי ממצוה.
<h2>דף ו:</h2>
ואחר שגמר לבדוק נותנו למקום המוצנע, ושוב מבטלו, דאמר רב יהודה הבודק צריך שיבטל, וטעמא שמא ימצא גלוסקא יפיפיה לבתר זמן איסורו שאין בידו לבטלו ויהא דעתיה עליה לאוכלה, ולהכי יקדים לבטל קודם זמן איסורו. ובתשובת רש"י [כתוב] שמיד בלילה מבטלו, ויש שנוהגים לבטל למחר בתחילת שש בשעת שריפה. ואומר אני דשניהם כאח[ד] טובים. דפרכינן ונבטליה בארבע ונבטליה בחמש, ומשני כיון דלאו זמן איסורא הוא ולא זמן ביעורא היא דילמא פשע ולא מבטל ליה, משמע הא בזמן איסורא או בזמן ביעורא, שהוא זמן קבוע דלא פשע, שפיר דמי. וכיצד מבטל אומר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא ידענא ביה ליבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא. ודבר זה פירשתי יפה בתשובתי שביטול משום הפקר ה[ו]א, דלא קרינא ביה (ד)לא יראה לך, דלא הוי שלך. וכן קבלתי מרבינו יצחק הלוי נ"ע כך. אך רבינו אבי מורי לא היה אומר וליהוי הפקר, גם בהלכות גדולות לא הזכיר הפקר. ואומר א[נ]י אפילו לדבריהם צריך לפרש וליהוי כעפרא דארעא שהוא מסתמא הפקר. ורבינו שלמה כתב שאומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין דלא חמיתיה ודלא ביערתיה לבטיל וליהוי כעפרא דארעא. פירוש ביערתיה על ביעור חמץ מלשון [דברים כ"ו] בערתי הקודש מן הבית, שהוא לשון פינוי.
<h2>דף ז.</h2>
אמר רב יהודה הבודק צריך לברך, מאי מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ. פירוש ביעור פינוי. ואין [מברך] כלל אלא בשעת [בדיקה ולא בשעת] שריפה, מפני שאין חיוב בדבר זה, [ד]אפילו לרבי יהודה דאמר [לקמן כ"א ע"א] אין ביעור חמץ אלא שריפה, אם לא מצא עצים משביתו ומבטלו, וכן כשחל ארבעה עשר בשבת (לא) אפילו משביתו (אלא אפילו) בלבו סגי, ואין כאן מעשה, הילכך לא בעי ברכה (בעלמא), ואף על גב דאדרבנן נמי מברכין [בעלמא]. ואמרינן בלבער חמץ כולי עלמא לא פליגי וכי פליגי בעל ביעור חמץ, [ע"ב] ומסקינן והילכתא על ביעור חמץ. ומיהו כל שכן [ד]לבער להבא משמע, ושפיר טפי לברוכי. ונהגו העם לברך על, להודיע שהוא הלכה, ועל נמי להבא משמע. וכן מצינו נמי בפרק כיצד מברכין [ל"ח ע"ב] דוגמת זה והילכתא המוציא לחם מן הארץ, ומוציא טפי עדיף דלהבא, ופליגי בהמוציא, ופסקינן והילכתא המוציא. וכד מברך על ביעור חמץ מברך עליה עובר לעשייתו, כשיראה וימצא החמץ ויחזיק בו בידו מברך. דדכותה אמרינן גבי ברכת המוציא [בפרק כיצד מברכין ל"ט ע"א] צריך שתכלה הברכה עם הפת, וגרסינן עלה בירושלמי [ה"א] הדא אמרה אהן דנסב עיגולא [והוא מברך עלויה] עד דלא מטא לידיה צריך למברכה עליה זמן תניינות. ופירוש עובר לעשייתן פירשנו בהלכות סוכה בתשובה.
<h2>דף ח.</h2>
ובמרתף וכן בכל מקום שמכניסין בו חמץ צריך בדיקה. [ובכל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה], בכל מקום לאתויי מאי לאתויי הא דתניא חורי הבית [התחתונים והעליונים וגג היציע ורפת ולולין ומתבן] ואוצרות יין ושמן אין צריכין בדיקה. ואם מסתפק מן היין צריך בדיקה, וכן אוצרות שכר בבבל במסתפק. ואוצרות שמן אפילו מסתפק אין צריכין בדיקה, דיש קבע לשמן. כללו של דבר כל מקום שרגיל ללכת שם ולקום משולחנו עם חמצו חייב לבדוק, גם בחדרים גם בתיבות וגם בעליות.
